בעוד שאנחנו נוטים להתמקד בתרופות וטיפולים רפואיים לשיפור איכות החיים בגיל השלישי, ישנם לא מעט מחקרים המצביעים על גורם מפתיע בחשיבותו: הקשרים החברתיים והמעורבות הקהילתית.
מחקרים מרכזיים בתחום:
מחקר האורך המפורסם ביותר הוא "מחקר הרווארד לפיתוח מבוגר" (Harvard Study of Adult Development) שהחל ב-1938 ונמשך עד היום.
המחקר עקב אחר למעלה מ-700 משתתפים במשך 85 שנה. פרופ' רוברט וולדינגר, מנהל המחקר, מצא שהגורם המנבא החזק ביותר לאריכות ימים ואושר היה איכות הקשרים החברתיים.
מחקר שפורסם ב-2019 בכתב העת PLOS Medicine מצא כי אנשים עם קשרים חברתיים חזקים היו בסיכון נמוך יותר לפתח דמנציה.
מחקר נוסף משנת 2020 בכתב העת Journal of Alzheimer's Disease הצביע על כך שמעורבות חברתית עשויה לתרום לשימור התפקוד הקוגניטיבי.
מחקר משמעותי נוסף נערך ביפן (אוניברסיטת טוהוקו, 2019) בהובלת פרופ' יושינורי פוג'יווארה, שבדק 40,000 קשישים במשך 12 שנים.
המחקר הראה שמשתתפים שהיו מעורבים בפעילות קהילתית לפחות פעם בשבוע הראו:
- ירידה של 30% בסיכון לדיכאון
- שיפור של 28% בתפקוד הקוגניטיבי
- ירידה של 35% בתמותה מוקדמת
מחקר שפורסם בשנת 1983 על ידי המוסד לביטוח לאומי, שנערך על ידי ברנדה מורגנשטיין, עסק במעורבות חברתית ובדידות בקרב קשישים בישראל.
המחקר הדגיש את ההשפעה השלילית של הבדידות על בריאות הקשישים ואת החשיבות של מעורבות חברתית לשיפור איכות חייהם.
השקעה בקשרים חברתיים ופעילות קהילתית בגיל השלישי היא לא רק תוספת נעימה לחיים, אלא מרכיב קריטי המשפיע ישירות על בריאות פיזית ונפשית, תפקוד קוגניטיבי ואריכות ימים- עם ירידה של עד 45% בסיכון לדמנציה ושיפור של 28% בתפקוד הקוגניטיבי.